הגוף כבד
אני
שוקלת מילים
מודדת זמן
קופצת קפיצת ראש לתוך תנועות ריקוד קלילות
המתגלמות בתוך מרחב
בעודן נעלמות
למה דימוי המשקל נוכח בשפה שלנו ומה התפקיד שלו בהבנת מקומנו בעולם?
לאחרונה, כחלק ממגוון השאלות הפדגוגיות שאני שואלת כמנחה לתנועה ומורה לשפה, התחלתי להתעסק בשאלת המשקל באופן פיזי.
רק בשביל לבהר לעצמי, מה יש שם במשקל שמאלץ אותנו לשוב אליו ולשקול אותו שוב ושוב בהקשרים שונים.
הנה מקצת המחשבות שליקטתי עד כה:
הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את נושא המשקל בחיינו הוא הרגע הזה אחרי הלידה.
פעולת השקילה נעשית כחלק ממערך בדיקות סטנדרטיות שכמו מהוות שער כניסה לעולם החומר
Check in אם תרצו
ברגעים הראשונים לחיינו על כדור הארץ (מחוץ לרחם אימנו) שוקלים את גופנו ומודדים את אורכו של הגוף, סופרים אצבעות בידיים וברגליים ועוד טקסי מעבר שכאלה שמטרתם להכיר את הנוכחות הגשמית שלנו בעולם החומר. כמו להגיד: הנה, את תופסת כך וכך מסך המקום על כדור הארץ.
שלל המספרים המתועדים עם הגיענו לתוך החומר נרשמים בתעודה, הראשונה מיני רבות שנקבל בחיינו: תעודת הלידה, היא היא נותנת גושפנקא לנוכחות שלנו כאן. בהעדר תעודת לידה, קשה להתנהל מול מוסדות בירוקרטיים. כל אחד שניסה להנפיק דרכון או לעבור מדינה או כל פרוצדורה שדורשת מעברים ממקום למקום יודע: יש להצטייד בתעודת לידה הרי שהיא התעודה המזהה. מזהה מלשון זיהוי. מלשון זהות.
זהות מלשון זהה.
ופה זה מסתבך, אז אני רגע מעטה את הקצב וחוזרת להתחלה:
נולדנו ואז נשקלנו, משמע, זיהו את הנוכחות הפיזית שלנו בעולם.
והנה, כעבור מספר שנים, המודעות החברתית נכנסת לפעולה, ואיתה מגיח המשקל החברתי של המשקל הפיזי.
עכשיו המשקל כבר איננו סממן של נוכחות, המשקל הופך להיות נגוע, טעון בשאלות של יופי, של מוסכמות חברתיות, של דימוי גוף, של אופנה ועוד.
עתה המשקל כמו עוטף עצמו במשקל עודף, והרי הוא כבר איננו משקל פשוטו כמשמעו – כסממן נוכחות בעולם, הרי שעכשיו הוא כבר סמל סטטוס…
אני רוצה לפשוט מהמשקל את משקלו העודף, וזאת על מנת לבסס את מהות המשקל בעולם. מהות פשוטה ומורכבת כאחת. זו המציינת את מארג היחסים התמידי של הגוף עם כוח הכבידה.
לשם כך אני פונה לפרקטיקות סומטיות כגון קונטקט אימפרוביזציה ותנועה התפתחותית לאבאן-ברטנייף הרי שבשניהם יש עניין עם משקלים
מחול, באופן גורף, במהותו עוסק בתנועה של גופים במרחב ובזמן, במילים אחרות, מכניקה של גופים בחלל.
קונטקט ותנועה התפתחותית שדרגו עבורי את העיסוק במשקל הרי שהרבה עבודה הולכת על זיהוי משקל הגוף שלנו ושל הפרטנרים. מה שנקרא: weight sensing ב LBMS והעברת משקל בקונטקט
בשיעורים האחרונים בקורסי הנשים התעקשתי עם המתאמנות לשהות בשקילת חלקי הגוף של עצמן ושל הפרטנריות למהלך, עבודה מייגעת לחלק, ומרתקת לאחרות
בשלב מסוים אחת המתאמנות דרשה לדעת: "למה?"
ה"למה" הזה היה כל כך חשוב וחיוני למהלך, שאגב התשובה לא הייתה לי מובנית בשלוף, באופן מסוים היא בכלל לא הייתה לי נגישה, רק איזו הבנה אינטואיטיבית עמומה שזה מהלך חשוב להמשך…
והנה ההמשך הגיע, ומצאתי את עצמי חושבת עמוקות על שאלת הלמה, וברובד יותר חשוב, את מי זה מעניין בכלל, לשקול…
אני יכולה לומר בשלב זה שבעקבות התרגולים שעשינו ובעקבות מחשבות שכתבה בעניין אחת מחלוצות הקונטקט, ניטה ליטל, אני מגיעה למסקנה שבעצם תרגול השקילה אנחנו בעצם מנכיחות מחדש את המשקל כפריזמה ואף כערך שדרכם אנחנו מזהות את הקיום שלנו בעולם.
כאשר אנו שוקלות חלקי גוף של הפרטנרית שלנו אנחנו נהיות מודעות למשקל הגוף שלהן ומתוקף זה גם למשקל הגוף שלנו.
מתוקף זיהוי משקל הגוף שלי, אני מוזמנת לזהות את הערך שיש לי בתוך הקיום הפיזי.
הערך שלי במקרה הזה נמדד במשקל שלי.
לא כמשהו חיובי או שלילי, כפי שהורגלנו לתפוס משקל חברתית,
אלא כנקודת מוצא התחלתית שיש לי מקום בעולם
שיש לי משקל בעולם
כלומר,
הגוף שלי תופס נפח ומסה בתוך החלל
ומאחר שכך הוא הדבר
אני יכולה בעקבות זה לזהות את הנוכחות שלי
מפתח הנוכחות במרחב ובזמן הוא ביכולת שלנו לפגוש משקל, להרגיש את משקל גופי, פעולה לא טריוויאלית, ואף לעיתים, נחשבת כמטלה קשה עד בלתי אפשרית וזאת משום שצמד המילים משקל גוף נגוע באופן אינהרנטי במשקל חברתי ותרבותי לא מיטיב.
דרך חישת משקל גופנו יש באפשרותינו לשוב אל החושים שלנו. אלה נטולי הביקורת והשיפוטיות.
חוויית משקל הגוף מזכירה לנו שאנו בעלות הפריווילגיה והמוגבלות האולטימטיבית: היות חומר בעולם חומרי
כחומר ביד היוצרת, אנחנו מובילות את המגבלה שלתוכה נוצרנו
מתוך נוכחות זו אנו יכולות לבחור איך לפעול במרחב ובזמן,
במילים אחרות: איזו זהות לגלם
אם נתרגם למונחי קונטקט או מכניקה אנטומית: יש באפשרותנו לבחור כמה משקל לתת ואיך למקם אותו ואיפה
ההבנה הפשוטה והמורכבת ש"אני" באשר תהיה שמזהה את הגוף שלה היא זו שאחראית על ניהול מערכת היחסים שיש לי עם כוח הכבידה, מתזכרת אותי שגם לי יש כוח, פה ניתן לשאול באיזה כוח מדובר וכיצד הוא מתגלם בגוף?
על כל פנים פה אני נדרשת להיזכר באמירתו של דודו של ספיידרמן: with great power comes great responsibility
באיזו אחריות מדובר בהקשר של מכניקה גופנית אם כך?
פה כבר בלתי אפשרי להתעלם שהמכניקה האנטומית שלנו מנוהלת על ידי רגשות, מחשבות, רצונות, צרכים ועוד שלל של ישויות (מלשון "יש"), ובמילים אחרות, מתוך AGENCY, מתוך סוכנות וריבונות. הרי שהמכניקה של הגופים שלנו איננה מנותקת מהתנועה של מחשבת הרגש העדינה…
