בין ביקורת לשיפוטיות: היכולת לחשוב בלי למהר לפסוק

ההבדל בין ביקורת לשיפוטיות הוא מהותי. זו הפכה להיות סוגיה שחשוב לי להתעכב עליה במהלך שעורי התקשורת המקרבת כדי לייצר הבחנה בין השתיים. הסיבה פשוטה, אם לא נתרגל חשיבה ביקורתית זו לא תתפתח, אם נכפיש את היכולת שלנו לחשוב בצורה ביקורתית על תופעות חברתיות ותרבותיות ובמקום לזהות יכולת זו כמשאב נתייחס אליה כ׳הפרעה׳ אנחנו לא רחוקות מלאפשר לכל מידע שמגיע אלינו (ויש הרבה) לנוע דרכנו כפרופגנדה שאין עליה עוררין. אז רק בשביל לעשות סדר בדברים ולו על קצה המזלג: שיפוטיות או שיפוטים בשפת התקשורת המקרבת אלו מחשבות (חיוביות או שליליות) שאנו חושבים על תופעות, אנשים וכו׳ שעוזרים לנו להבין האם צרכים שלנו מקבלים מענה או לא. לרוב אלו באים בצורת שמות תואר. לדוגמא: ״ציור יפה״ יש שיגידו שזו מחמאה לציירת אך בעצם זו הערכה שמספרת לנו שהצורך למשל באסטטיקה של האדם שזיהה את התמונה כ יפה התממש. ואם נגיד שהציור מכוער…אז הפוך. ואם ננסה את זה על אדם, למשל ״מורה מעולה״ – בשפת היום יום אולי נגיד שזו מחמאה אבל האמת היא שנגיד תלמיד אמר זאת למורה שלו, חוץ מבוסט לאגו (אולי) למורה אין מספיק אינפורמציה כדי להבין מה היא עשתה כדי לסייע לאותו התלמיד לקבל מענה על צורך, ואותו הדבר אם נאמר לאותה המורה שהיא איומה, היא לא תדע מתוך שם התואר שנזרק לעברה מה בפעולותיה הביא לפגיעה בצורך של אותו התלמיד. הסכנה בלחלק מחמאות מסוג שמות תואר היא המהירות ששם תואר שנחשב בפי העם חיובי יכול להפוך את עורו.
ביקורת היא טיפוח היכולת לשאול שאלות ולהאיר פינות חשוכות בשיח. ביקורת דומה בנימה שלה לטענה, טענה ניתן לאשש או להפריך, אמנם ביקורת לא תמיד תהיה מבוססת במחקרים אך זו פותחת שיח ולא מקבלת את אשר נאמר במוחלטות של טוב או רע. או במילים אחרות,
ביקורת היא פעולה של תשומת לב וחקירה, המבקשת לפרום הנחות, לבחון טענות ולפתוח מרחב לשאלות.
אולם בשיח הפופולרי נהוג לחשוב שביקורת היא בהכרח שיפוט של טוב או רע, חשוב להבחין שלמעשה ביקורת היא הזמנה להתבוננות מורכבת יותר, כזו שמטרתה להעמיק ולהרחיב את מה שנאמר. כלומר: לחשוב באופן אקטיבי על הנאמר / נעשה.
לדוגמא:
מורה לריקוד אומרת: ״בריקוד צריך לזרום בלי לחשוב.”
ההנחה במקרה זה:
“חשיבה מפריעה לתנועה.”
ביקורת אפשרית:
“מה המשמעות של ‘לא לחשוב’? האם מדובר בהפחתת שליטה קוגניטיבית / סריברלית או בהקשבה מסוג אחר? האם ייתכן שדווקא סוג מסוים של תשומת לב (ולא היעדרה) מאפשר תנועה עמוקה יותר?”
הביקורת לא מעריכה או שופטת את ההנחייה כנכונה או לא נכונה. כמו כן היא לא מערערת על יכולת ההנחייה של המורה. הביקורת פורמת את ההנחה ומרחיבה אותה. במילים אחרות הביקורת מאפשרת לנו לתהות על קנקנו של דבר, כל דבר שבו מתעוררת סקרנות.
עכשיו שאת מצויידת עם ההבחנה בין ביקורת ושיפוטיות, כל מחשבה שתופיעה לה בעקבות הקריאה תוכלי לסווג אותה ולפתח אותה לאן שתבחרי.
וגם, לאנשי חינוך בקהל, סקרנית לשמוע איך אתם מבחינים בין ביקרות ושיפוטיות ומה מסייע לכם ללמד חשיבה ביקורתית.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה לקבלת עדכונים, הגיגים ועוד

ליזה משתפת - התנועה למחשבת הרגש

liza futerman

ליזה פוטרמן

סופרת, מרצה, מנחה סדנאות ואקטיביסטית בתחומי חינוך ובריאות מותאמים אישית. מייסדת ומנהלת את ״המרכז ללמידה ויצירה סומטית״. יש ערך רב להכיר את הגוף שלנו ואת הסגולות התרפויטיות הגלומות בו. דרך העלאת המודעות לגוף יש ביכולתנו להגביר אמפטיה ולמזער את השחיקה, לשפר את איכות הטיפול ואת איכות החיים של כל הצדדים. חלום שלי שבכל בית חולים, בכל מוסד להשכלה, בכל בסיס צבאי ובכל משרד יהיה מרחב שבו יהיה אפשר לשכב על הרצפה ולהרגיש את פעימות הלב בהנחייה קשובה שמעודדת אותנו לעדן את ההקשבה לכאן ועכשיו ולפתח חוסן אישי וחברתי.

מאמרים נוספים בנושא: