ללמוד להיכשל, לנוח, לצחוק — ולהקשיב מחדש
בסוף מאי הנחינו, לקס שצ'רבקוב ואני, מעבדת מחקר סומטית בבאר שבע — השלישית בסדרה שאנו בונים בהשראת המאמר של ניטה ליטל משנת 2014, העוסק בזהות כפי שהיא מתגלמת בשדה הקונטקט. ליטל מציעה במאמרה הגדרה לא שגרתית לזהות: הנדיבות של משקל שגוף אחד חולק עם גוף אחר. הגדרה לא מובנת מאליה — במיוחד בימים שבהם המדינה והעולם כולו מתבוססים במאבקי זהות בלתי פוסקים.
בתהליך העיבוד שקיימנו בעקבות הסדנה הסכמנו שזו הייתה סדנה מוצלחת. אבל מהי הצלחה בסדנה שעוסקת דווקא בכישלון?
המעבדה נבנתה מתוך חקירה של מהלך שהציעה ננסי סטארק סמית’ בשנות ה־90 במסגרת ה־Underscore — מהלך שנקרא במקור idiot button. בשנים האחרונות, מטעמים של רגישות והכלה, שונה שמו ל-reset button, pause and play, או reboot. ועדיין, בחרנו דווקא לחזור לשם המקורי כדי להעמיק בהבנתו: תיאור מצב תודעתי שבו הרקדן חווה הצפה, ומנעד ההקשבה שלו מתערפל. יכולתו להיות בתוך הריקוד — עבור עצמו ועבור שותפיו — פוחתת.
idiot button נועד להזכיר לגוף לחזור אל הקשב. אל המשקל. אל הנוכחות. לא במקרה, המילה idiot, על אף שאינה נובעת מאותו שורש של המילה idea, מזכירה אותה פונטית. ומהי אם לא קריאה לבחון מחדש את הדימוי, הרעיון או האידיאל שסוחף את הגוף הרחק מהרגע?
במהלך המעבדה תרגלנו איך להיכשל. דרך סדרה של תרגילים מובנים הזכרנו לגוף שהוא מוזמן לנוח — לתוך הרצפה, לתוך גוף אחר, לתוך התנועה שטרם המחשבה.
שיחקנו עם עקרונות עוקפי חשיבה שאפשרו לתבניות התנועה שלנו לעלות ולצוף, להיראות — ולהשתנות.
בתום המעבדה שאלנו את המשתתפים מה היה עבורם משמעותי ומה היו רוצים לקחת איתם החוצה מהסטודיו אל החיים שמחוץ למעבדה. אחד מהם אמר שמה שנשאר איתו הוא "היכולת להביא ספונטניות — באופן שיש לו משמעות."
משתתפת נוספת שיתפה:
"הסדנה הייתה מאוד כיפית וזה כבר היה מעולה כי מזמן לא צחקתי ככה בחופשיות. חוץ מזה גיליתי שיותר קל לי לתת משקל מאשר לקבל, וזה משהו שאני צריכה להמשיך לחשוב עליו."
חוויית ההצלחה שנותרנו עמה נובעת באופן משמעותי מהמראה של אנשים צוחקים, נזכרים בגופם, מתמסרים לתנועה ששכחו שקיימת בהם.
ובימים כאלו, אם הצלחנו — ולו לרגע — לאפשר למישהו לצחוק, להשתחרר, להתבונן ולחשוב…
אז עשינו טוב.
נשארנו עם טעם של עוד ועם האפשרות לתת למחשבה להיות שותפה פעילה בחוויה הסומטית של הגוף.
לזכור שהחשיבה לא רק מגולמת בגוף — אלא גם זו שיכולה לא פעם לעכב אותנו.
או להפך: לאפשר יצירה של תנועה חדשה.
ליזה פוטרמן, לקס שצ'רבקוב
31.5.25
באר שבע
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה לקבלת עדכונים, הגיגים ועוד
ליזה משתפת - התנועה למחשבת הרגש
ליזה פוטרמן
סופרת, מרצה, מנחה סדנאות ואקטיביסטית בתחומי חינוך ובריאות מותאמים אישית. מייסדת ומנהלת את ״המרכז ללמידה ויצירה סומטית״. יש ערך רב להכיר את הגוף שלנו ואת הסגולות התרפויטיות הגלומות בו. דרך העלאת המודעות לגוף יש ביכולתנו להגביר אמפטיה ולמזער את השחיקה, לשפר את איכות הטיפול ואת איכות החיים של כל הצדדים. חלום שלי שבכל בית חולים, בכל מוסד להשכלה, בכל בסיס צבאי ובכל משרד יהיה מרחב שבו יהיה אפשר לשכב על הרצפה ולהרגיש את פעימות הלב בהנחייה קשובה שמעודדת אותנו לעדן את ההקשבה לכאן ועכשיו ולפתח חוסן אישי וחברתי.