מה בין ריקוד, פוליטיקה ואחריות?

לפני כשנתיים, האזנתי לפודקסט של אילנית תדמור "זה מתחיל בתנועה" שבו היא ראיינה את עדי שעל, מנכ"ל להקת מחול ורטיגו על האבולוציה של תפקידי החיים. הפרק עצמו היה מעניין ונגע בנושאים רבים ומגוונים וביניהם על מה המשמעות של להוביל מפעל חיים יחד עם המשפחה הקרובה והמורחבת במשך עשורים. כמעט שעה שעוסקת בעיקר בקשרים חיים בתעשיית המחול הלאומית והבינלאומית. השיחה הייתה קולחת וכללה בתוכה תובנות מרתקות ומעוררות השראה אבל מה שנשאר איתי הייתה האמירה שאם היינו מביאים את הקונטקט אימפרוביזציה לישיבה של הממשלה זה כנראה היה עושה שינוי מהותי לטובה בהנהגה שלנו. זה היה לפני פרוץ המלחמה, בזמן המחאה נגד הרפורמה המשפטית ואני זוכרת שחשבתי בדיוק את אותו הדבר ושמחתי לשמוע עוד קול שאני מעריכה שהוא שותף למחשבותיי. הבדידות באותו הרגע התחלפה בתחושת שליחות. כי אם יש עוד מישהו שמאמין במה שאני מאמינה יש תקווה.

קונטקט לימד וממשיך ללמד אותי רבות על מה הוא שיתוף פעולה, איך מנהלים קונפליקט לא בשביל לנצח אלא בשביל להבין, איך מקשיבים בכוונה להקשיב ולא בשביל לשמוע, איך התמסרות לכוח הכבידה ולכוחות פיזיקליים נוספים כמו מומנטום יכולה לתמוך בגוף ובנפש גם כשאין מוטיבציה להמשיך, איך אפשר לשכתב את ההבנה שלנו מה הוא כוח ומה הם יחסי כוחות, איך להנות מאי וודאות ולשהות במחיצתה מספיק זמן שתלמד אותי משהו חדש על עצמי על האנשים שסביבי ועל העולם.

אני מוצאת את עצמי חוזרת לשאלת המה עוד אפשר ללמוד באמצעות פרקטיקת הקונטקט אימפרוביזציה ואיך זה שהפרקטיקה הזו לא רווחת יותר בעולם? הרי בתוך פרקטיקה זו גלומה תפיסת עולם פילוסופית רחבה שמושתתת על ערכים של אי אלימות, גמישות מחשבתית, מגוון אנושי, beginner's mind ו- growth mindset.

כשהתחלתי ללמד קונטקט בבאר שבע והתייעצתי עם קולגות בתחום אמרו לי לא פעם שהתנועה הזו דורשת סבלנות ואורח רוח וכן, אחרי מספר שנות הנחייה אינטנסיביות אני יכולה להעיד שאכן אני לומדת סבלנות מה היא.

במהלך השבועות האחרונים, תוך כדי שאני קוראת ואוספת חומרים שישרתו אותי בכתיבת עבודת הגמר בתואר השני בכוריאוגרפיה נחשפתי למחקר של ד"ר פליקס רש משנת 2018 על שילוב של קונטקט אימפרוביזציה בתוכנית לימודי התואר הראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה קובנטרי באנגליה. רש הוא מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה המדוברת והוא מספר למה מכל סגנונות המחול בחרו להיעזר בפרקטיקת הקונטקט אימפרוביזציה ככלי הוראה חיוני שמאפשר לסטודנטים לחוות את הערך של חשיבה פוליטית מתקדמת בתוך קורס על כוח ואלימות פוליטית בעולם. אנסה למפות את הערכים שבשמם הוא מדבר:

1. ריקוד מאפשר למידה אקטיבית דרך הגוף כולו – כולל תחושה, תנועה, רגש, ותגובה – וכך יוצר פתח לגישה קוגניטיבית גופנית (embodied cognition), במיוחד ללומדים חושיים ואינטואיטיביים.
2. קונטקט אימפרוביזציה מציע שדה גופני שוויוני שמערער על התפיסה שכוח פירושו שליטה או כפייה. הריקוד מזמין משא ומתן, הדדיות, ומענה מתמשך למצבים משתנים – פרדיגמה אחרת לחלוטין של כוח.
3. להבדיל מבלט או ריקודים לטיניים זוגיים, קונטקט מפרק תפקידים מגדריים קבועים (כמו מוביל/מובלת) ויוצר יחסים דינמיים שבהם כל משתתף.ת יכולה להשפיע ולהגיב.
4. בבסיסו, קונטקט אימפרוביזציה הוא אגליטרי – כל גוף מוזמן, ללא קשר לגיל, מגדר, ניסיון או מגבלה – ומתוך כך הוא יוצר מרחב שוויוני ואינטגרטיבי.
5. העברת הפוקוס מאסתטיקה להקשבה פנימית מאפשרת פיתוח של תחושת נוכחות, שייכות, וחיבור לגוף ולמרחב – תהליך שמשפיע גם על התפיסה העצמית וגם על היחס לאחרים.
6. המרחק מנושא הלימוד (יחב"ל, פוליטיקה) דרך תנועה מאפשר התבוננות חדשה, בלתי שיפוטית, חווייתית ובלתי היררכית – מעין “פרקטיקה של הזרה” (estrangement) דרך הגוף.
7. דרך תרגול פיזי של כוח ומשקל מתחדדת ההבנה שכוח הוא תוצאה של הסכמה, הדדיות וניווט משותף – לא של כפייה. זהו מודל של כוח יחסי, דינמי, ולא אלים.
8. התחושה שאנחנו חלק ממערכת רחבה יותר – גם בזמן ריקוד – מטפחת אמפתיה, כי היא דורשת התכווננות לגוף של האחר, למה שקורה בינינו, ולא רק לי.
9. אמפתיה היא בסיס לאמון – וקונטקט מלמד אותנו להרגיש מתי הגוף השני זקוק לתמיכה, לאיזון, למרחב, ולתגובה רכה.
10. שונות אינה איום אלא חומר גלם ליצירה – השיעור כאן הוא שאין צורך למחוק את ההבדלים, אלא ללמוד לנוע בתוכם, איתם, מולם. זוהי תובנה עמוקה לקיום פוליטי שוויוני.
11. שבירת היררכיות בין מרצה לסטודנטים – עצם העובדה שגם המרצה משתתף בריקוד, נופל, מגיב – משנה את מרקם הסמכות בכיתה ופותחת פתח למערכת יחסים דמוקרטית יותר.
12. השהות באי-וודאות – שהיא חלק בלתי נפרד מקונטקט – מזמינה התנסות באי-ידיעה, קבלת החלטות ברגע, והתמודדות עם שינוי, ממש כפי שנדרש בשדה הפוליטי.
13. הריקוד כמעבדה פרפורמטיבית – שמאפשרת לא רק ללמוד על רעיונות אלא “לחיות אותם בגוף”, ובכך להעביר את המושגים שמעבר לגבולות הכיתה — אל החוויה המעשית.
14. הדגש על דמיון ולא על הבדל – תנועה יחד יוצרת נקודת מוצא משותפת (shared ground), לא מתוך טשטוש אלא מתוך מציאת אנושיות בסיסית.
15. קונטקט מתרגל שותפות ולא עימות – הוא מחנך אותנו לזהות אפשרויות לתיאום ולחיבור, במקום למאבק או תחרות – עיקרון רלוונטי במיוחד ליחסים בינלאומיים.

מתוך מיפוי זה, עולה בי רצון לגבש התערבות חינוכית-פוליטית שמבוססת על פרקטיקת הקונטקט אימפרוביזציה – כמודל ללמידה חווייתית, לא-היררכית, ורגישה למורכבות.
הרעיון עשוי להיתפס כנאיבי, אך דווקא מתוך הנכונות לדמיין אחרת ומתוך גישה פרגמטית להובלת שינוי, אני מציעה את קווי המתאר הבאים: האקתון סומטי-פוליטי המיועד למנהיגים ומנהיגות בזירה הפוליטית המקומית והבינלאומית .במסגרתו, המשתתפים ייחשפו לפרקטיקת קונטקט אימפרוביזציה ויעברו תהליך לימודי סמסטריאלי (שעתיים בשבוע), אשר יסתיים ב־24 שעות אינטנסיביות של תנועה בסטודיו בנושא ניהול קונפליקטים ויישוב סכסוכים ללא אלימות.
במהלך השהות המשותפת – המוגדרת כ"האקתון תנועתי" – יתבקשו הקבוצות לחקור בהעדר במילים את הקונפליקטים החברתיים והפוליטיים הבוערים של זמננו, ולנסות לגבש גישות חדשות לפתרון מתוך תנועה משותפת שלאחר מכן הם יישמו בזירה הפוליטית מחוץ לסטודיו – הם יקבלו תמיכה מהאו"ם עבור הפעילות.

בתוך הקורס יתועדו ראיונות עומק עם המשתתפים – בתחילתו ובסיומו – שיבחנו כיצד חוויותיהם במרחב הלא-מילולי והבלתי היררכי השפיעו על תפיסת המנהיגות, על מושגי כוח ואמון, ועל היחס לשונות וקונפליקט.

הצעה זו משקפת את שאיפתי לראות בקונטקט אימפרוביזציה ובפרט בפרקטיקה של קונטקט משולב לא רק מרחב אמנותי, אלא מודל ישים ללמידה פוליטית רדיקלית ורגישה, שבו הגוף משמש כסוכן של שינוי, כזירה של הכרה הדדית, וכמנגנון לפיתוח סוכנות, הכלה ופרשנות מחדש של מושגי מנהיגות.

ביבליוגרפיה:

תדמור, אילנית. זה מתחיל בתנועה הפודקאסט פרק 2 – "האבולוציה של תפקידי החיים עם עדי שעל מנכ"ל להקת מחול ורטיגו". 2.2.2023. https://www.youtube.com/watch?v=4jOr9eC-AR4&list=PLelMfXGTzjy20A491mrX_2eP1QaLyhIIb&index=2&ab_channel=PLAYIlanitTadmor

Felix Rösch, The Power of Dance: Teaching International Relations Through Contact Improvisation, International Studies Perspectives, Volume 19, Issue 1, February 2018, Pages 67–82, https://doi.org/10.1093/isp/ekx002