על הבחירה לעבוד עם כאב דרך תנועה
תגיות: קונטקט אימפרוביזציה
גדלתי בבית של רופאות
בית בו רווחה האמונה שגוף הינו מיכל
מיכל למחלות ומכאובים שיש לרפא
גדלתי בבית של רפואות
אימי בהיותה רופאת ילדים שהתחנכה ברוסיה הסובייטית ואז עשתה מבחני התאמה על מנת לקבל את תעודת הרפואה בארץ לא הסתפקה ברפואה המערבית.
תמיד היו בבית רפואות מהמזרח: מנורה כחולה, כוסות רוח, צמחי מרפא, עיסויים למיניהם, דמיון מודרך, קריסטלים, רייקי ועוד...
מה שהבנתי לאורך השנים עבור עצמי זה שכשיש גורם מטפל שמחזיק בידע שלא נגיש לי על הגוף שלי ועל ההתמודדויות שלי עם הגוף, אני מוצאת את עצמי בחוסר אונים מתגבר לאורך זמן ללא אפשרות לנקוט באי אלו אמצעים כדי להקל על עצמי...
זיהיתי שבאמצעות למידה מעמיקה על הגוף שלי ומערכת העצבים שלי דרך תנועה סומטית (בנוסף ללמידה קונבנציונלית של אנטומיה) יש לי את היכולת לפגוש באופן הדרגתי את הכאבים שצפים בגוף דרך תנועה, נשימה והתבוננות.
היכולת הזו מזכה אותי באפשרות לעזור לעצמי להיות באחריות על ה WELLBEING שלי אך מעל הכל, היכולת הזו מזכירה לי שיש לי את חופש הבחירה
על פי הלוגוטרפיה של ויקטור פראנקל ערך החופש מלווה באחריות ועל כן, ברגע שאני מזהה שיש בתוכי ריבונות פנימית, מתעוררת עצמאות וסוכנות AGENCY - היבטים אנושיים שבחוויה שלי נלקח ממני בהקשר הרפואי - טיפולי - פתולוגי בו ההיררכיות ברורות: מישהו או מישהי מספרים לי דברים על הגוף שלי, על החוויה שלי, על מי שאני בעולם.
אני לא פוסלת את הרפואה המערבית הקונבנציונלית.
זו חשובה ויש לה תמורות אין סוף שאני מעריכה ועושה בהן שימוש.
הרפואה הקונבנציונלית, כמו כל סוג אחר של טיפול מועילים לנו בדרכים רבות בייחוד כהשרות נעשה באופן מותאם אישית (person-centred care), כזה שרואה את האדם או האישה שנמצאים בפוזיציית המטופל בכוליותו.
עבורי, בשביל לחוות את התמורות של הרפואה המערבית, או ליתר דיוק, חוויית הבריאות שלרפואה המערבית הקונבנציונלית יש להציע, אני מוכרחה להיות באחריות מלאה על הטיפול שאני מבקשת עבורי, באופן זה, אני יכולה להתמסר לטיפול ולרפואות שיש לאנשים בשדה להציע לי לא מתוך אין אונים והיעדר ברירה וחוויית ה'אני בחסדי האחר' אלא מתוך חוויית ה-AGENCY (ריבונות וסמכות פנימית), מתוך חוויית הבחירה וחוויית העצמאות.
בשביל לזכור שיש לי את הבחירה להיות סוכנת בתוך עולם ידע היררכי אני מוכרחה לתת לעצמי את מתנת התנועה כי התנועה וההקשבה לגוף מזכירים לי כי כל גוף שופע בידע וכי הידע הינו רוחבי וכשאני באה לתוך שדה הבריאות בעין קשובה ואוזן בוחנת שם נפתח שדה האפשרויות הטיפוליות המותאמות אישית. כל גוף לגופה.
כשאני עובדת עם הכאב שלי או עם כאב של א.נשים שאני פוגשת אני מביאה את ההתבונות מעולם המיינדפולנס, ההתמקדות והחוויה הסומטית, ואת התנועה אני מביאה מעולמות הקונטקט אימפרוביזציה, תנועה סומטית, בוטו ותנועה אוטנטית... ושם, ברגעי הזיהוי, לעומת ההזדהות, מתחיל לבצבץ השינוי התודעתי.
השינוי שמתחיל לשאול שאלות במקום לקבל את הדברים כעובדות קיימות.
השינוי שמזכיר לי שגם כשאני בהתקף חרדה, או אנדומטריוזיס או החמרה של הפיברומיאלגיה והכאב מספר לי שאין לי יכולת תנועה, יש לי אפשרות להמיר את הנקודה או סימן הקריאה בסימן שאלה, כמו הוספתי את "האמנם?" בתום הקביעה.
האמנם?
במקרה הזה, סימן השאלה הוא כל אפשרויות התנועה הקיימות לרשותי ברגעי הכאב שמספר לי שיש להימנע מתנועה באזורים הכואבים.
הנרטיב הקבוע שאומר שתנועה תביא איתה כאב.
ואז, אם זיהיתי שזה הנרטיב, יש ביכולתי לפרק אותו מהיסוד, אבל בעדינות, לא בכוח. מתוך מקומות שהתנועה כבר קיימת בהם. זה לא באמת פירוק אם כך, יותר כמו פעולת פרימה.
למשל, ברגעים כאלה, אני יכולה לשאול: 'מה היא תנועה?'
ברגע שהשאלה נשאלה, הקשב שלי מתגבר, אך הפעם לא לכאב אלא לוריאציות של תנועה בגוף: נשימה, תנועת העפעפיים, תנועות שקורות כשאני צוחקת, או מישירה מבט, תנועות של ארגון הגוף מחדש בכיסא או בהמתנה בתור, הישענות, העברת משקל, חיבוק - איך לחבק כך שיהיה לי נוח? כך שאוכל לנוח בתוך גוף האחר?
שאלות כאלו ועוד רבות שמתגלות לנו לאורך הלמידה אני שואלת את הנשים שמגיעות ללמוד יחד איתי בקורסי "לפגוש את הכאב" ובקורסי הליבה של התוכנית השנתית ללמידה ויצירה סומטית שההרשמה אליה פתוחה כעת ומזמינה אנשי טיפול ורפואה להצטרף לשנת יסוד בלמידה סומטית.
אם הדברים נגעו בך או עשויים לדעתך לגעת בחברה, בבת משפחה, או בקולגה הפנו אותן אליי - 0586793382
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה לקבלת עדכונים, הגיגים ועוד
ליזה משתפת - התנועה למחשבת הרגש
ליזה פוטרמן
סופרת, מרצה, מנחה סדנאות ואקטיביסטית בתחומי חינוך ובריאות מותאמים אישית. מייסדת ומנהלת את ״המרכז ללמידה ויצירה סומטית״. יש ערך רב להכיר את הגוף שלנו ואת הסגולות התרפויטיות הגלומות בו. דרך העלאת המודעות לגוף יש ביכולתנו להגביר אמפטיה ולמזער את השחיקה, לשפר את איכות הטיפול ואת איכות החיים של כל הצדדים. חלום שלי שבכל בית חולים, בכל מוסד להשכלה, בכל בסיס צבאי ובכל משרד יהיה מרחב שבו יהיה אפשר לשכב על הרצפה ולהרגיש את פעימות הלב בהנחייה קשובה שמעודדת אותנו לעדן את ההקשבה לכאן ועכשיו ולפתח חוסן אישי וחברתי.