פרופריוספציה מקורה מהמילה הלטינית proprius ומשמעותה: שייך לי
בניורולוגיה, הפרופריוספציה היא היכולת לחוש את הגוף, את הגפיים ביחס לאיברי גוף אחרים ולמרחב.
למשל, איך אני יודעת שהרגל שלי דורכת על מדרגה כשאני עולה מעלה במדרגות? איך אני יודעת שאני לוחצת יד של קולגה, או איך להביא את התפוח מהצלחת אל הפה?
יש אנשים שחוש הפרופריוספציה שלהם נפגע, ויש כאלה שמפצים עליו באמצעות חושים אחרים כמו חוש הראייה, יש כאלה שאפילו מצליחים לשקם את הפרופריספציה.
למדתי על כך בשיעור אנטומיה עם גליה צור במסגרת לימודי התואר השני במחול וזה הפך להיות השראה למחקר סומטי מרתק במהלך מספר שעורי קונטקט אימפרוביזציה עוקבים.
האופן שבו התרגלנו ללמוד וללמד מנותק לרוב מהחוויה הפיזית, הגופנית. עיקר התשומת לב היא על מה שלמדנו לכנות שכלנות או יכולות קוגניטיביות. אני רוצה להזכיר לנו ולהיזכר בעצמי שהשכל לא מנותק מהגוף, שהחלוקה של הלב והמוח הינה יחסית חדשה ולרוב לא משרתת אותנו. דרך למידה סומטית ופרקטיקות תנועה כגון קונטקט אימפרוביזציה ניתן לחבר מחדש את היכולות הקוגניטיביות השכלתניות לאלה השייכות לקוגניציה גופנית.
דרך הלמידה הסומטית ובאמצעות שפת התנועה הייחודית שאני מפתחת זה עשור שני (התנועה למחשבת הרגש) אני מזמינה אותנו לחבר בין ידע שהוא חיצוני לנו לידע גוף שקיים בתוכנו. דרך התנועה הפנימית והחיצונית אנחנו יכולים ללמוד מחדש את החומרים שאולי תחילה מרגישים כזרים לנו ואט אט לברוא את תחושת השייכות שלנו לגוף שלנו ולעולם סביבנו.