כוח, רכות ומה שביניהם: חוגי קונטקידס לילדים והורים (או איך ניתן למנף אגרסיביות אצל ילדים למוטיבציה לקירבה?)

במהלך אחד ממפגשי הקונטקידס שאני מנחה, אני שומעת את עצמי קוראת לילדים לרוץ לחבק את הוריהם, והפעם, הכי חזק שהם יכולים. זהו כבר הניסיון השלישי להזמין אותם להתחבר להוריהם דרך חיבוק עוצמתי, אך גם הפעם, אני מגלה מחדש את הדילמה שמביאה איתה ההנחיה – מה המשמעות של "חזק" לילדים בגילאי 2-6?

הילדים בקבוצות הצעירות עדיין לא מבינים את המושגים "חזק" ו"חלש" כמו המבוגרים. למעשה, גם לנו לא תמיד ברור מה בדיוק נחשב כחזק או חלש, שכן כוח הוא דבר יחסי. בעוד שמבוגרים ינסו להסתיר את אי-ההבנה שלהם בנוגע למידת הכוח הנדרשת, הילדים משקפים לנו בדיוק את האתגר שבפענוח מארג הכוחות בין הגוף לסביבה.

המילה "כוח" מעוררת לעיתים קרובות תחושות של התנגדות, ואף פחד. בחברה שלנו, כוח מקושר לא פעם לאלימות או למאבק. אבל במפגשי קונטקידס, אנו מתרגלים גישה אחרת לכוח – גישה המאפשרת לנתב את האנרגיה הזו בצורה חיובית ומלמדת אותנו כיצד להשתמש בה באופן מחושב ומדויק.

כאשר אני שומעת אם מבקשת מבנה בן ה-6 לחבק אותה "בעדינות, שלא יכאב," אני מבינה את החשיבות של חינוך לחוזק ורכות גם יחד. מפגשי קונטקידס מציעים לנו, ההורים והילדים, הזדמנות לתרגל איכויות של מגע, תנועה ומפגש בין גופים, תוך הבנת העדינות והעוצמה הטמונות בכל תנועה.